איזכור שמות הצדדים ופרסומם

פעמים רבות הזכרת השם פוגעת פגיעה גסה בצנעת הפרט של זה המוזכר. אופי הפרסום ב"פסקי-דין", שמטבעו נשמר לשנים רבות, ושיטת המשפט בארץ מחייבת היזדקקות לפסקי-דין, במיוחד של בית-המשפט העליון,

 אזכיר שני פסקי-דין - שניהם ניתנו לפני שנים רבות ושניהם נלמדים ומצוטטים עד היום : פ"ד זלמן מנדלברוט נ' היועמ"ש  ודוד יעקובוביץ נ' היועמ"ש

.בפרשת יעקובוביץ נדון ערעור פלילי של הנאשם, דוד יעקובוביץ, שהואשם באונס וברצח. לאורך פסק-הדין הארוך, נסקרים על-ידי השופט פרטים רבים מתיאור האירוע, עדויות הצדדים ובדיקות שנערכו בהם. כמו כן מוזכרות תוצאות בדיקה גניקולוגית שנערכה לקורבן האונס, המוזכרת בשמה, ודיון בשאלה אם היתה או לא היתה בתולה עד אותו יום.

בפסק-הדין מופיעים עוד תיאורים רבים ומפורטים הפוגעים בצנעת הפרט של הנוגעים בדבר, ולא כאן המקום לחזור עליהם.

בפסק-דין מנדלברוט נדון ערעורו של נאשם ברצח. פסק-הדין חשוב ביותר, שכן בפסק-דין זה נוצרה הלכת הדחף-לאו-בר-כיבוש.  מובאת הודאתו של הנאשם במשטרה הכוללת את תיאור יחסיו הרומנטיים עם אחת העובדות במפעל, ששמה כמובן מוזכר.

יחסים אלו עוררו את כל הפרשה, כמו כן מופיע תיאור מחלת-הנפש של הנאשם וציון העובדה שגם אביו היה חולה-נפש, וכך עוד תיאורים רבים נוספים.פסקי-דין אלו, שאמנם קיצוניים הם אך בפירוש לא יוצאים-מן-הכלל, מעלים את השאלה האם פרסום שמות נאשמים, קורבנות, עדים וגורמים אחרים להליך משפטי עולה בקנה אחד עם כמה מן העקרונות הכלליים של המשפט המצוי והרצוי.האינטרסים המתנגשים בשאלת הפרסום ב"פסקי-דין" הם הזכות לפרטיות , מצד אחד, ועקרון פומביות הדיון, מהצד השני.

בעבודה אני אבחן אינטרסים אלו אחד לאחד וננסה לבדוק באיזו מידה מתיישבים הם עם פרסום שמות ב"פסקי-דין".