הזכות לפרטיות - התנגשות לכאורה בין חוקים...

זכותו של אדם להגנה על פרטיותו מוסדרת כיום בעיקר בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981  הקובע בסעיף 1 שלו את האיסור לפגוע בפרטיות הזולת ללא הסכמתו.

בחוק עצמו מנויים מעשים אחדים המהווים פגיעה בפרטיות, כשפרסום שמות צדדים ב"פסקי-דין" מהווה לכאורה פגיעה בפרטיות למעשה, לפחות לפי אחדים מהם. כזה הוא,, סעיף 2(9) לחוק המגדיר שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר שלא למטרה שלשמה נמסרה.

האם רשימת המעשים המהווים פגיעה בפרטיות היא רשימה סגורה ?בנוסח החוק עצמו לא באה לידי ביטוי האפשרות להרחיב את דרכי הפגיעה בעתיד, ולשונו של סעיף 2 ברורה: "פגיעה בפרטיות היא 1 מאלה...

 סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה,חוק זה מונע למעשה החלת חוק הגנת הפרטיות על פרסום שמות ב"פסקי דין" .מהאמור עד כאן עולה, שמבחינה תיאורטית ניתן לראות בפרסום שמות ב"פסקי דין" פגיעה בפרטיות, אך פגיעה זו, ככל שהיא קיימת, אינה אסורה על-פי החוק.

בכל מקום שבו נעשה שימוש בביטוי צדדים. אין הכוונה לבעלי-הדין דווקא, אלא לכל גורם במשפט, כולל עדים וכו'.

כך גם סעיף 2(10): "פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות,"פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו או להתנהגותו ברשות היחיד".

כך גם דברי השופט ברק בבג"צ 249/82 ועקנין נ' בית הדין הצבאי לערעורים,

. דעתו של השופט ברק בפסק-דין זה היתה אמנם דעת-מיעוט, אך על עצם היותה של רשימת צורכי הפגיעה בפרטיות בגדר רשימה סגורה, לא חלקו עליו שאר השופטים,